סיור בשכונת עין כרם

עין כרם מסמלת עבור הנוצרים את מקום הולדתו של יוחנן המטביל, מבשר הנצרות. יוחנן (ג'ון) כמו ישוע, היה יהודי - אביו זכריה, שימש ככהן בבית המקדש, ואימו אלישבע, אליזבת באנגלית ונכדתו של מתן הכוהן מבית אהרון, התגוררו ע"פ המסורת בכפר שבהרי יהודה הוא עין כרם. 

בתוך הכנסייה המרשימה מצוי אפסיס, גומחה בכנסייה בה ממוקם המזבח המרכזי, הפונה כמנו רוב הכנסיות לכיוון מזרח. באפסיס עומדים פסליהם של זכריה ואלישבע הוריו של יוחנן. משמאל לאפסיס מספר מדרגות המובילות למערה קטנה המכונה "קריפטה", ובה על פי המסורת נולד יוחנן. במערה תחריטי אבן על הקיר, ביניהם ניתן לזהות את יוחנן המטביל על פי הזקן, לבושו שעיר עיזים ומקל העץ ועליו נחש. זיכרו כי במשך מאות שנים פשוטי העם לא ידעו קרוא וכתוב. הפיתרון היעיל היה בציורי דמויות קבועים בצורה ובצבע בכל העולם הנוצרי, המכונים איקונות ומכאן גם המילה אייקון שכולנו מכירים מהמחשב.

כמו בכל כנסייה קתולית, חפשו את תא הוידוי במקום, אגן טבילה, וכן את ארבע עשרה תחנות הויה דולורוזה, דרכו האחרונה של ישוע, המוזכרות על קירות הכנסייה בציורים מרהיבים. כל אלה נתרמו לכנסייה בעין כרם במשך השנים בידי עולי רגל, בתי מלוכה אירופאים כדוגמת מלך ספרד המוזכר בסמל המלוכה הספרדי בכניסה לכנסייה ובעלי עניין נוספים.

גן עדן בלב עין כרם

נמשיך לכיוון מנזר האחיות ציון. לאחר שנצלצל בשער הכניסה, נזירות חביבות יפתחו את השער. ניכנס, נפנה ימינה לתוך החצר היפיפייה. באמצע המאה התשע עשרה, הגיע לירושלים אלפונסו רטיסבון, יהודי מומר, שעל שמו גם מנזר רטיסבון בשכונת רחביה בסמוך לבניין בצלאל הישן, כמו גם כנסיית האחיות ציון בעיר העתיקה. רטיסבון, שהקים את מסדר הנזירות האחיות ציון, הצליח בדרכים עקלקלות לרכוש את השטח בעין כרם, למרות האיסור הטורקי על מכירת שטחים ל"לא-מוסלמים". שימו לב משמאל לשביל בביתו הצנוע ובסמוך לו ב-3 עצי ארז בני 130 שנה שהביאם לכאן.

נמשיך אל בית ההארחה אשר מאחוריו תצפית פנורמית מרשימה לכיוון הרי יהודה צפונה ומערבה. תיפסו לעצמכם כסא או ספסל במקום וכל שנשאר הוא לבהות בנוף ולנוח. לאלה שיגייעו בחורף, ניתן להבחין במים בואדי ממול, אותם תוחם סכר עין כרם המפורסם. בעונות גשומות במיוחד תוכלו אף להבחין בגלישת המים מהסכר עד כדי יצירת מפל.

כמה מטרים דרומה משטח התצפית המרגיע נגיע אל בית הקברות הקטן והצנוע של המנזר, ובו קברו של רטיסבון. מעל לקבר ניצב פסלה של מריה, המדונה, אימו של ישוע והמשפט החקוק "הו מרים, זיכרי את ילדיך שנכבש באהבתך".

מלבד אלפונסו רטיסבון קבורות כאן נזירות, שחיו במנזר מאז הקמתו במאה ה-19, ואף גלוסקמה, ארון קבורה, מימי הבית השני שנמצאה במתחם. שימו לב לנוף המרהיב מבית הקברות דרומה - צריח כנסיית הביקור (אליה עוד נגיע) ומעליו כיפות הכנסייה הרוסית שבנייתה החלה בשנת 1905 ונסתיימה רק בשנים האחרונות, לאחר כמעט 100 שנות הקפאה.

ביקור משפחתי במעיין מרים

מחצר מנזר האחיות ציון נרד ימינה דרומה, עד לכביש, בו נפנה שוב ימינה לכיוון מעיין עין כרם. על פי המסורת, הנוצרית כאן נפגשו מרים, אמו של ישוע, ובת דודתהּ אלישבע, כאשר היו שתיהן בהריון. מכאן, שישוע ויוחנן המטביל הם בני אותו דור ושנתון.

נעלה לכיוון דרום ונטפס לכנסיית הביקור המרשימה ממנה גם ניתן לתצפת על האזור. הנוף מסחרר, שכולל את ראשיתו של נחל שורק המסתיים אגב בחוף פלמחים. על חומת הכנסייה פסיפסים ובהם פסוק תפילה מהברית החדשה, שמופיע בארבעים שפות ויותר. אם נבקש רשות מהנזירים הפרנציסקנים במקום, נעלה לכנסייה העילית שבקומה השנייה, ונוכל לראות  את ציורי הקיר הרבים והמרהיבים במקום. נחזור מכאן ונרד אל מרכז הכפר מהנקודה בה התחלנו.

הבהלה לזהב גרסת ירושלים

עין כרם הייתה כפר ערבי עד למלחמת העצמאות בשנת 1948. במהלך המלחמה נטשו אותה תושביה הערביים, חלקם לירדן וחלקם לאזור בית לחם. אגדה משעשעת רווחה בקרב תושבי הכפר היהודיים החדשים ונטען כי כמה מתושבי הכפר הערביים לשעבר, החביאו שקי זהב בתוך קירות הבתים, ולא הספיקו לקחתו מפאת מנוסתם במלחמה.
אגדה או לא אגדה, בשנת 1950 פתח לו אדון מרציאנו חנות מכולת, כאן בפינת רחוב המעיין. אדון מרציאנו הגיב בצחוק לדבריהם של זקני הכפר (זקנות), שנשארו להתגורר בו גם אחרי מלחמת העצמאות שטענו כי בחנותו מצויים אוצרות זהב של ד"ר יואכים, מי שגר במקום עד לשנת 1948.

כשהחלה מע"צ להרחיב את הכביש, כעבור שנה, נמצאו שני שקי זהב בתוך הקירות ההרוסים. מיותר לציין שבעל הבית שברח לירדן הזדעזע כששמע על מציאת האוצר היקר, והשמועות אומרות שאיבד את שפיותו. שנה לאחר מכן פרצו לבית ערבים, תושביו לשעבר של הכפר, הרסו קיר ולקחו את השלל שהסתירה משפחתם שלוש שנים קודם.

סיפור אהבה מהסרטים

איך אפשר ללא סיפור אהבה ירושלמי. בשנות השלושים של המאה שעברה רחשה וגעשה ירושלים בעקבות סיפור אהבה שהתרחש כאן בסמטאות עין כרם - ערבי נוצרי תושב השכונה, ג'ברה, ויהודיה מאזור שכונת מחנה יהודה בשם אלגרה. מיותר לציין את סירובן וזעמן של המשפחות, אבל האהבה ניצחה והשניים בסופו של דבר נישאוּ.
כמו בסרט טורקי, אביה של אלגרה, קרע קריעה וישב עליה שבעה, ואילו ג'ברה כבר לא יכול היה לשוב אל הכפר. אלגרה התנצרה והתרכזה בתחומי החינוך והצדקה. ג'ברה המשיך ועשה חיל בעסקיו והפך לספק הבשר הראשי של הצבא הבריטי. באזור ירושלים לימים חזרו כזוג לעין כרם, והתגוררו בבית שקיבל את הכינוי המתאים -  "בית היהודייה".